מה זה דחיינות בעצם

אתה רואה לפניך משימה גדולה ומתקשה לפרק אותה בראש לחתיכות. זה נראה כל כך גדול ולא מושג שאתה לא יודע מאיפה להתחיל.

לרוב נותנים 3 עצות מרכזיות להתמודדות:

  1. תספר לסביבה שאתה רוצה לעשות אותה.
  2. תפרק את המשימה לחלקים קטנים ותעשה כל פעם חלק קטן.
  3. פשוט תתיישב ותתחיל לעבוד. בלי מחשבה. משם הדברים יתגלגלו.

בסוף אתה דוחה את משימת הפירוק של המשימה ודוחה ודוחה. בינתיים כותב פוסט בבלוג על דחיינות, הרי ככה אתה מספר לסביבה, לא? והיא נשארת מרחפת לה בחלל המשימות האבודות במרתף של הוגוורטס אלפי שנים עד שבא ילד קטן עם צלקת ומשחרר אותה. אבל בינתיים יוצר המשימה המשיך למשימת עולם הבא, ומה.

אז אולי העצה הכי טובה היא לעצור הכל ולשבת. לשים את הפלאפון בצד, את המחשב, הגוגל הום, גוגל גלאס, אפל וואצ׳ והשיניים התותבות ורק לחשוב. זהו. משם הדברים יזרמו. בתקווה.

אם חוזרים למשימה שלנו, אחרי יומיים של גלגול רעיון הגיע הזמן לתכנן. לחשוב על השלבים, שאלות שצריכות להשאל, דברים שכדאי להמנע. ופשוט להתחיל.

רעיונות בורחים

הרגלתי את עצמי ללכת עם פנקס בכיס.

קטן כזה, צהוב, עם קווים. שמו בישראל Google Keep. כל רעיון קטן שעולה לי, רגע לפני השינה, תוך כדי אוכל או הרצאה – תמיד הצהבהב יהיה נאמן. ויאסוף עליי מידע כמובן.

אז את תחילת תהליך החשיבה אני עושה בסריקה של רעיונות שעלו לי במהלך הזמן האחרון. מגלגל אותם ביחד על הלשון וממתין לטעם שיעלה כשיתחברו. בדרך כלל זה פותח משהו ומשם הדברים זורמים.

ולפעמים לא. לפעמים צריך להשתמש בנשק יום הדין וללכת לחשוב במקלחת. שם תמיד הכל נפתר.

*הולך להביא את המגבת*