האם תיעוד בבלוג יורה לי ברגליים?

זה לא מובן מאליו מבחינתי לתעד תהליך שקוף בבלוג.

אנשים רואים אותך בדיוק כמו שאתה. בלי ניסוחים של אחרי, בלי מוקאפים מפונפנים ותיאור מדוייק של בעיה, פתרון ותוצאה. רואים הכל. מחשבות רגילות, כשלונות, התייעצויות. זה אתה וזהו. תעריכו או לא.

אבל יש בזה משהו כיף. להניח את התהליך שלך על השולחן, גלוי ופתוח להערות וביקורת. ופתאום יכולים לעלות שיתופי פעולה, ועצות ממקום שלא ציפית. ובכלל התנסות בשבירת הפער בין איש המקצוע לדימוי שנותנים לו.

וזה גם יכול להיות מעניין לכם. כי ממה לומדים אם לא מהמציאות עצמה כמו שהיא.

אז אשתדל לתעד הכל. רעיונות מפגרים, הפסקות בגלל חוסר מוטיבציה, דחיינות, חוסר מקצועיות. תהליך אמיתי של בנאדם רגיל. ככה לומדים. נראה לי.